טיול בדרום איטליה – חופשה חלומית בחבל קמפניה

האי קאפרי

ימי קורונה

הימים ימי קורונה, הנגיף הקטלני שהופיע בסין בינואר 2020 מתפשט במהרה למדינות רבות בעולם, וביניהן איטליה אהובתי. באיטליה ההתפרצות דרמטית, מהירה וקטלנית.

הרחובות והסימטאות מתרוקנים, סגר מוטל, והמדינה שתמיד הומה ממטיילים ותיירים ריקה ומסוגרת. איטליה אחת המדינות האהובות והמתויירות בעולם, ארץ שכל פינה בה היא שכיית חמדה. ארץ התרבות, האמנות, האוכל והחיים הטובים. ולב כל העולם איתה ברגעיה הקשים.

 לפני שנה כמעט, במאי ,יצאנו לחופשה קצרה בדרום איטליה. זו הזדמנות מצוינת להיזכר בה בערגה, ולקוות שתחלים במהרה ונחזור לטייל בה ולהנות מהשפע שיש לה להציע.

שירת מרפסות באיטליה

כחול של ים ולימונצ'לו - חופשה בדרום ארץ המגף

מצאנו טיסה זולה לנאפולי והחלטנו לטייל בחבל קמפניה שנמצא בדרום איטליה, ובעיר נאפולי בירת המחוז.
אז קצת פרטי רקע: 

טיסה בשלהי חודש מאי .לינת כוכב בעיירה ויקו אקוונסה הקסומה. נחתנו בשעת לילה מאוחרת אחרי ששעת הטיסה נדחתה בשעתיים. אספנו את הרכב שהוזמן מראש רגע לפני שסגרו עלינו את סניף השכרת הרכב. בשעת לילה מאוחרת הגענו ל Villa Raf.
ויויאן המארחת הצעירה והמקסימה חיכתה לנו למרות השעה המאוחרת ונפרדנו במהירות לשנת לילה. התעוררנו לנוף קסום שניבט אלינו מהמרפסת ומהחלונות. החדר פשוט, חמים ומקסים. חלונות עם תריסי עץ וגולת הכותרת: המרפסת לנוף המרהיב של המפרץ.
הבוקר היה מעט קריר ולכן בחרנו לאכול את ארוחת הבוקר בחדר האוכל הקטן. היינו לבדנו, פטפטנו קצת עם ויויאן הלבבית ונהננו מהמאפה הטעים וארוחת בוקר משביעה.

הנוף ממרפסת וילה רף בוויקו אקוונסה

היות והיו לנו שלושה ימים קצרים בלבד, החלטנו להקדיש את היום הראשון לנסיעה בדרך אמלפי המפורסמת. יצאנו בשעת בוקר וכבר אחרי כמה דקות נגלה לנו נוף משגע של סורנטו והמפרץ. שלל גווני כחול ותורכיז מנצנצים.

דרך אמלפי מבט מוויקו אקוונסה

דרך אמלפי

כבר מתחילת הכביש עצרנו כל כמה דקות באחד המפרצים כדי להתפעל משלל גווני הכחול, תכלת, אזמרגד והים שנפרס ממולנו. נופים עוצרי נשימה שפשוט אי אפשר להישאר אדישים מולם.
בצידי הדרכים כפרים קטנים, שפע של עצי לימון וזית. האזור הזה ידוע בלימונים היפים שלו, ומשקה הלימונצ'לו אותו מכינים באזור. תוכלו לעצור לכוסית בצידי הדרך או לבקר באחד המפעלים הקטנים.

לימונים בחבל קמפניה

עצירה ראשונה: פוזיטנו

לאורך הכביש היפה פזורות מספר עיירות צבעוניות וכפרי דייגים היושבים אל חוף הים, העיירות בנויות ברובן על גבעות המשקיפות אל הים, דבר המצריך עלייה או ירידה במדרגות רבות. אז תתכוננו לעשות קצת כושר.
מזג האוויר האביבי היה מעט הפכפך באותו יום. קבלנו שמים מעוננים ואפילו טפטוף חלש, ואז הפציעה שמש נעימה שיצאה ללטף אותנו, ושלחה קרניים מאירות שגרמו לים לנצנץ.
כשהגענו לפוזיטנו מצאנו מקום חניה, והתחלנו לרדת בסמטאות אל הכיכר המרכזית הנמצאת כמעט על חוף הים. פוזיטנו מאוד תיירותית, אך עם זאת אני ממליצה ללכת לאיבוד בין הסמטאות והמעברים הצרים. בדרך בין הבתים תוכלו להציץ אל הים. הבתים צבועים בצבעים שונים. הדלתות, הפרזול והצמחיה מקסימים וציוריים כל כך.


טיפ: מצאו חניה כמה שיותר למטה, כדי שלא תאלצו לטפס יותר מידי בדרך חזרה. החניה על פי שעה.
כשהגענו אל הכיכר המרכזית החל גשם לטפטף ואנחנו מצאנו מכסה לרגע בתוך הכנסיה. כשפסק הגשם שוטטנו עוד קצת וירדנו אל החוף.

חוף הים בפוזיטנו

תחנה שנייה: הטיילת בפריאנו Praiano

לפני הטיולים שלי אני נוהגת לערוך מחקר מקיף. מחפשת מידע בבלוגים, באינסטגרם ובפינטרסט. לפעמים תמונה של מקום יפה יכולה לגלות פנינים נסתרות. כך היה עם פריאנו. 
אנחנו עצרנו את הרכב בחנייה. ממש פה, וירדנו ברגל בתוך חורשה קטנה היישר אל הטיילת שעל חוף הים. מלבד הכחול האינסופי של הים תמצאו כאן גם כמה מסעדות וברים חביבים. אנחנו צעדנו והתמסרנו לשקט, לנוף ולשלווה.
כשחזרנו למעלה גילינו את הנקודה היפה מהתמונה בפינטרסט, אליה ניתן לרדת עם הרכב ממש עד לטיילת

התחנה הבאה: אמלפי

אמלפי שעל שמה נקרא הכביש היפה הינה עיירה מקסימה, קטנה וצבעונית, אך מתויירת לעייפה. התקשנו מאוד למצוא מקום חניה, ולבסוף חנינו בחניה לפי שעה בעיירה הבאה וצעדנו ברגל בחזרה.
בשעת צהרים כבר היינו די רעבים והחלטנו לחפש את האחת המסעדות המומלצות במפה שהכנתי מראש. נכנסנו באחת הסמטאות והגענו די במקרה לתצפית משגעת על העיירה. 

תצפית על אמלפי

אחרי התצפית המרהיבה על העיר התחלנו לצעוד למרכז בחיפושנו אחר מסעדה. טיפסנו עוד ועוד, כבר מותשים ורעבים, רק כדי לגלות שהמטבח במסעדה יוצא להפסקת צהרים. בצר לנו, התיישבנו במסעדה שנראתה כמלכודת תיירים טיפוסית, אך לבסוף היה די טעים. בכל זאת פסטה, ואנחנו לא ממש אניני טעם.
לקינוח חיסלנו גלידה טעימה על מדרגות הדואומו שבמרכז העיירה. אני חייבת להודות שאלו הרגעים האהובים עלי. לשבת בשמש ולהסתכל על העוברים ושבים ולהנות מאווירת החופש.

גלידה באמלפי

התחנה האחרונה ליום זה והדובדבן שבקצפת: ראבלו

ראבלו בניגוד לשאר העיירות יושבת גבוה על אחת הגבעות. העפלנו אליה עם הרכב וצעדנו מהחניה. בשעת אחר הצהרים הכיכר המרכזית הקטנה שקקה חיים. תזמורת מנגנת ואורחים לבושים בהידור שכנראה ציינו באותו יום ארוע מיוחד.
התיישבנו על מדרגות הכנסיה וצפינו במתרחש, אני שוטטתי קצת מסביב וצילמתי פינות יפות וסמטאות, והגעתי אל חנות קרמיקה משגעת. 

חבל קמפניה מפורסם גם בשל אמני הקרמיקה שבו. תוכלו למצוא פה המון חנויות ומפעלים המייצרים כלי בית, פסלים, אריחים ומה לא. המחירים לא זולים כלל, ואני בעיקר התפעלתי מעבודת היד המוקפדת ושלל הצבעים. (אם יש לכם יותר זמן בקרו בעיירה ויאטרי סול מאר Vietri sul Mare  בה יש הרבה חנויות מפעל והמון פסלים יפים ברחובות עצמם).
אחרי השיטוטים נכנסנו לוילה רופולו. בראבלו שתי וילות יפות ומומלץ להכנס ולסייר באחת מהן. וילה רופולו מציעה גנים מקסימים מהם נשקף הנוף הכחול של המפרץ.
כשיצאנו מהוילה יצאה לפתע תהלוכה צבעונית מהכנסיה, יחד עם שאר התיירים והמקומיים צפינו במתרחש בהנאה. היה משהו קסום בראבלו והתאהבתי בה לגמרי. 

את הדרך חזרה לוילה עשינו הפוך כדי שנוכל להנות עוד מהנופים היפים והגענו בשעת ערב עייפים אך מרוצים.

נאפולי- לא מה שחשבתם

לעיר נאפולי יצא קצת שם רע. ללא ספק לא מדובר בעיר אירופאית קלאסית, והיא לא מזכירה כלל את רומא, פירנצה או ונציה. סוד הקסם של העיר טמון דוקא ברעש, ברחובות הסואנים והצפופים, בכביסה התלויה מחוץ לחלונות, באוכל הרחוב, ובמפרץ הכחול המנצנץ.

אל נאפולי הגענו ברכבת מויקו אקוונסה. הנסיעה ברכבת היתה חוויה פחות נעימה. הרכבת ישנה, צפופה ודי עמוסה, אבל החלופה היא חניה יקרה מאוד בנאפולי ליום שלם כמעט, ולכן וויתרנו. את  הרכב השארנו בחניון ליד תחנת הרכבת בוויקו אקוונסה.

מראש ידעתי שאני רוצה לנצל את הזמן היטב, ולכן חיפשתי מדריך מקומי שיגלה לנו את רזי העיר. מצאתי את דייגו המקסים דרך רננה וחגית מ"החברה הגאונה", המוציאות טיולים לנשים בקבוצות קטנות לעיר, בעקבות סדרת הספרים המפורסמת.

ברובע הספרדי נאפולי

טעימות ברובע הספרדי

נפגשנו עם דייגו בתחנת המטרו ברחוב טולדו. התחנה עצמה מעוצבת ויפהפיה ואת ההסבר הראשוני נתן לנו דייגו אל מול ציור קיר יפה.

משם צעדנו ישירות אל שוק פיגנסקה Pignasecca‏ בו טעמנו מגוון של מנות רחוב. הנאפוליטניים אוהבים את האוכל שלהם מטוגן. למנת פתיחה טעמנו קרוקה- כדור פירה תפו"א מטוגן ופרחי קישואים מטוגנים. (היו בדוכן גם פסטה מטוגנת וארנצי'ני- כדורי אורז מטוגנים).

דייגו המקסים הנו מדריךמלא ידע ושופע הסברים על העיר, התרבות, ההיסטוריה והאוכל. הסיור איתו ברובע הספרדי העני והצפוף, היה פשוט מרתק. צעדנו בין הבניינים והרחובות הצפופים. קבלנו הסברים על חיי העוני הלא פשוטים של דיירי הרובע, על אמנות רחוב חתרנית על הקירות ועוד.

הצבעים, הריחות, הרעשים, החדרים הקטנים בהן גרות משפחות גדולות, הגרפיטי, כולם מותירים רושם עז. בתור חובבת הרומנים הנאפוליטניים של אלנה פרנטה נהניתי לדמיין את לילה ואלנה צועדות בשכונה הענייה.

בהמשך הסיור עצרנו אצל סבתא איטלקיה בת 80 פלוס שמכינה פיצה מטוגנת ממש אצלה בבית. הבית פתוח אל הרחוב. הקשישה הפעלתנית מכינה במקום את הפיצה הפשוטה: היא כורכת רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה די באפלו בתוך הבצק,   וזורקת לסיר שמן רותח. חוויה מיוחדת ללא ספק, אבל אני מעדיפה את הפיצה שלי כמו שהיא.

בין שאר הטעימות עצרנו בחנות גבינות וטעמנו את המוצארלה די בפאלו גאווה מקומית ואזורית. באמת מעולה! טעמנו גם 'טראלי', כעכים מלוחים עם שקדים מעט פיקנטיים (מזכירים קצת עוגיית עבדי אבל יותר מתובלים).

 

מרכז העיר : רחוב טולדו והעיר העתיקה

אחרי הרובע הספרדי הגענו אל פיאצה דל פלבשיטו Piazza del Plebiscito‏‏‏ , כיכר "משאל העם". שמה ניתן לה בעקבות משאל עם שנערך בה בשנת 1860 ובו הוחלט שהעיר תצטרף אל ממלכת איטליה המאוחדת.
משם המשכנו אל Galleria Umberto I‏‏ מרכז קניות הממוקם בתוך בניין מרשים. אמנם רק עברנו במרכז הקניות המקורה, אך התרשמנו מהתקרה הגבוהה , מהקשטות ומהארכיטקטורה המפוארת של המקום.


את חלקו האחרון של הסיור הקדשנו לעיר העתיקה. דייגו לקח אותנו לבניין נטוש שמשמש היום כמרכז קהילתי לתושבי האזור העניים. הם מגיעים לשם לקורסים, חוגים, מפגש חברתי ועוד. המקום מקושט בציורי קיר משגעים. לפני שנתיים בערך במשך כמה ימים התקיים במקום מעין פסטיבל ציורי קיר שמטרתו לשפר את חזות המקום.

ספוליאטלה לקינוח

בשלב הזה כבר היינו די עייפים, אך נראה שדייגו הנמרץ עוד מלא אנרגיה וסיפורים. במרכז העתיק חנויות מזכרות ובהן לא מעט חנויות המוכרות מיניאטורות  לחג המולד. יש חנויות פסלונים רבות ותוכלו למצוא שם בכל פינה את דמותו של פולצ'ינלה Pulcinella, דמות שמקורה מהקומדיה דל'ארטה.
סיימנו את הסיור עם שני מאפים מתוקים שבלעדיהם ביקור בנאפולי אינו שלם: עוגית הספוליאטלה עם הכפלים היפים, ועוגת הבאבא רום (הגרסה הנאפוליטנית של הסברינה). נפרדנו מדייגו בצער בפיאצה Piazza del Gesù Nuovo ליד בניין עתיק ויפה עם תבליטים מיוחדים במיוחד שמעניקים לו מראה מצויר ממש.
את היום סיימנו בקצת שופינג ברחוב המרכזי, ומיהרנו לחזור ברכבת לוויקו אקוונסה לפני שהחניון ליד הרכבת ייסגר.

סורנטו והאי קאפרי

אחרי ארוחת בוקר מפנקת על המרפסת מול הנוף היפה של המפרץ, יצאנו לעיר סורנטו. בניגוד לשאר העיירות בדרך אמלפי, סורנטו מישורית, ותצטרכו רק לרדת אל הנמל אחרי שתחנו במרכז העיר.
מהמרינה לקחנו מעבורת אל האי קאפרי. הכרטיסים די יקרים ורכשנו מראש כרטיס הלוך וחזור. בדרך הלוך הים היה די סוער, ואולי זה תלוי בסוג המעבורת, אבל מי שסובל ממחלת ים כדאי להתארגן מראש על כדורים נגד בחילה. כשהגענו לאי קאפרי הבנו שזהו אחד המקומות המתויירים בהם בקרנו בדרום איטליה.

מהמרינה עלינו בפוניקולור לכיכר המרכזית באי. גם שם היה צפוף ואנחנו ברחנו ישר לסמטאות הקרירות והקטנות באי, והתחלנו לטפס אל עבר תצפית התותח Belvedere di Punta Cannone

האי קאפרי

בדרך אל התצפית נהננו מפינות חמד באי: בתים לבנים עם שערי ברזל מפורזלים. דלתות וחלונות צבעוניים וגגות אדומים. מדרגות אבן ואריחים מקסימים. כשהגענו אל התצפית לא יכולנו להאמין. הנוף עוצר נשימה ממש. הים הכחול מנצנץ עד האופק בקרני השמש. איים קטנים, שחפים עפים ומפרצים בצבע איזמרגד. פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל. 

תצפית התותח באי קאפרי

כחול עמוק

נשארנו בתצפית זמן רב ואז חזרנו למרכז האי. רצינו לעלות גם לאנאקאפרי, הכפר השני באי, בו יש רכבל כסאות פתוח העולה למונטה סולארו, תצפית משגעת נוספת . האוטובוסים הקטנים והצפופים והמוני התיירים הוציאו לנו את החשק והחלטנו לחזור למטה. במרינה מצאנו מסעדה המרוחקת מהמרכז על קו החוף, ונהננו מארוחת צהרים איטלקית של דגים, פסטה, סלט קפרזה וכמובן כוס יין לבן.
הכרטיסים שרכשנו בחזרה לסורנטו היו לשעה ארבע וחצי, ולכן זמננו באי תם וחזרנו אל היבשה. הפעם היה השייט רגוע והנדנודים העדינים בשילוב הכבדות אחרי ארוחת הצהרים הרדימו אותנו.

האי קאפרי

סוף דבר - זכרונות וגעגוע

בסורנטו הסתובבנו במרכז בין המון דוכני מזכרות וחנויות בוטיק יוקרתיות. רכשנו מזכרות ונהננו מגלידה איטלקית לקינוח. החלטנו לחזור למלון הפעם בדרך שונה, ולהנות עוד מהמראות היפים של חבל קמפניה: הלימונים, מטעי הזיתים, הים הכחול המציץ מידי פעם.

חופשתנו הקצרה הגיעה אל קיצה למחרת כשחזרנו מוקדם בבוקר בטיסה מנאפולי ארצה. אני התאהבתי לחלוטין באזור הקסום הזה, ואני בטוחה שעוד אחזור אליו שנית.

טיול בדרך אמלפי
טיילת בדרך אמלפי

רוצים תכנית טיול מותאמת אישית?

צרו קשר

053-5295959
לחץ כאן

יכול להיות שתתעניינ/י גם בזה:

שמורת Bluntautal‏‏‏

טיול כוכב באוסטריה

אוסטריה -ההיית או חלמתי חלום? חלק א' של הטיול שלנו בחבל זלצבורג עם הילדים. נופים משגעים, שפע של אטרקציות, ובקיצור חופשה מושלמת

אגם בלאה רומניה כביש הטרנספגרשן

רומניה עם ילדים

רומניה היא ביצת ההפתעה שלי. גילינו ארץ מקסימה, טבע יפה, עיירות וכפרים. מושלמת לטיול משפחתי.  חלקו הראשון של הטיול שלנו.

מדריד – חמש סיבות להתאהב בך

מדריד היתה טובה אלינו מהרגע הראשון. הגענו אליה לביקור חורפי, ואני בטוחה שעוד נחזור. ועד אז חמש סיבות להתאהב במדריד

16 תגובות

  1. תענוג להיזכר! הייתי שם לפני שנים רבות, לא זוכרת הרבה לצערי אבל התמונות היפיפיות שלך מעוררות געגוע.

    1. תודה ויקי יקרה! מקווה שתוכלי לטייל שם בהקדם. אחד הטיולים היפים שלי, וקולינרית זה בכלל תענוג, כמו כל איטליה

  2. התיאור שלך עם כל המראות, הטעמים והריחות מאוד ססגוני, כל כך איטליה ופשוט מקסים. גם אני הייתי באזור בקיצור מאוד, עוד פחות ממך, אבל הנוף בקפרי, הביקור בפומפיי ובמוזיאון הארכאולוגי הנפלא של נפולי עשו את שלהם ואהיה חייבת לחזור. מצטרפת לתקוות שלך שאיטליה תשתקם ונוכל לחזור אליה בקרוב.

    1. איזה כיף יפעת. זה באמת טיול חלומי! לפחות מה שברור הוא שהטבע יישאר יפה ונקי, ומיתשהו נחזור לטייל שם 🙂 תודה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *