אבל בואו נחזור רגע אחורה. הרעיון של חופשה משפחתית התגלגל לו זמן מה וכמעט נדחה על הסף משיקולים תקציביים. בסופו של דבר לשמחת כל המעורבים בדבר, הרעיון יצא אל הפועל, והפור נופל על חופשה סתווית ברומניה. 

באישון לילה אני מחכה להוריי, המזוודה כבר מוכנה ליד הדלת. נפרדת בנשיקה מילדי ובעלי ויוצאת להרפתקה: חמישה ימי טיול מופלאים רק אנחנו הילדים הבוגרים, והורי המתבגרים בחן.  אחרי מעט התברברות בענייני חניה בנתב"ג, אנחנו נפגשים כולנו, ועולים בהתרגשות על טיסה לבוקרשט. הטיסה עוברת בשלום ובפטפוטים נמרצים. בבוקרשט אנחנו אוספים את הרכב שהוזמן מראש: טרנזיט גדול שיכיל את כולנו, ויוצאים צפונה. עצירה ראשונה בדרך: סינאיה.

למטה בסינאיה, אנחנו כבר רעבים ומחפשים מסעדה. זו שאכלנו בה בקיץ מלאה לצערי. משוטטים קצת בסינאיה היפה, עיירת נופש חיננית בין הרים ויערות. הרחוב הראשי מלא במסעדות ומלונות, אך אין פה הרבה פנינים מבחינה קולינרית. בסופו של דבר התיישבנו באחת  המסעדות ברחוב הראשי. אחרי רבע שעה בה התעלמו לחלוטין מקיומנו, ובשל השעה המאוחרת, החלטנו לנטוש את המקום, ולהתחיל לנהוג לכיוון בראן ומקום הלינה שלנו. בדרך עוצרים בסופר קטן ומצטיידים במצרכים כדי שנוכל להכין ארוחת ערב טעימה בווילה שלנו. הנסיעה מתארכת מעט בשל עבודות בכביש, ולבסוף, בחושך אנחנו מגיעים לבראן ולבקתת העץ הקסומה שלנו, הכוכבת האמיתית של הטיול.